הכעס וההתפרצות באים משום מקום

אתם מכירים את הרגע הזה – הכל רגוע, הילדה משחקת, אתם נהנים יחד. פתאום, בלי כל אזהרה – התפרצות של כעס בכי צעקות ודרמה. ההתפרצות נראית חסרת סיבה, אבל כמעט תמיד מסתתרת מאחוריה מצוקה אמיתית – פיזית או רגשית.

משפחות רבות פונות אלי כשהן מרגישות מבולבלות מול התפרצויות כעס חוזרות, ושואלות כיצד לעזור לילדה לווסת את עצמה ולהירגע. בפוסט הזה אדבר על סיבות אפשריות להתפרצויות בגילאים שבהם "מצופה" שהילדה תדע לשלוט בעצמה, ובפועל היא מתקשה.

עייפות ורעב – צרכים שמפעילים סערה לפעמים זה קורה דווקא אחרי יום מלא חוויות של המשפחה או עם חברים. מתוך שיחות עם כמה הורים: "הן שיחקו יפה בחדר ועברו לסלון ופתאום התחילה לעלות על הספות, לקפוץ, לצחוק באופן לא מותאם. לא מבינים מה קרה לה, היא הרי יודעת שלא עולים על הספה. מה להגיד לה?" אנחנו לא מבינים מה קרה, אבל הגוף אותת לה. לילדים צעירים קשה לקשר בין תחושת עייפות או רעב למצב הרוח או ההתנהגות שלהם. לא תמיד הם מצליחים לבטא את זה במילים, ולכן ההתנהגות היא הדרך שבה הגוף "מדבר". כדאי לבדוק אם הגיע הזמן לנשנוש או למנוחה.

עלבון וקנאה – רגשות כואבים

סיטואציה שתוארה על ידי הורים רבים: "לאח הגדול הגיע חבר. האח הצעיר מנסה להצטרף, מפריע להם ומשתולל. ניסינו להזכיר לו שכרגע חזר מחוג שאוהב, אבל הוא המשיך להתפרע". אנחנו רואים את הכעס, מתחתיו מסתתר עלבון צורב ותחושת דחייה. ילדים רגישים לדינמיקה החברתית סביבם, אבל לא תמיד מבינים את הסיטואציה. הם רוצים להרגיש חלק, להיות נאהבים מוערכים ורצויים. כשזה לא קורה, ואפילו לרגע, הכאב עלול להתפרץ בצורה של תוקפנות.

מה אפשר לעשות? נסו לשאול את עצמכם: מה קרה ברגע שלפני ההתפרצות? האם הילד היה עייף, רעב, פגוע, אולי הרגיש שמתעלמים ממנו? לעתים קרובות ההבנה שלנו כבר משנה את התגובה שלנו – מניסיון לדבר בהיגיון ולהשתלט על הסיטואציה, להזמנה לקשר. כשאנו לומדים לזהות את הצורך שמסתתר מאחורי ההתפרצות, אנחנו לא רק מרגיעים את הילד, אנחנו מחזקים את תחושת הביטחון שלו, וגם את שלנו כהורים. אם אתם מזהים התפרצויות חוזרות ומרגישים שקשה להבין מה מפעיל את הילד, אני מזמינה אתכם לפנות אלי לשיחה. יחד נוכל להתבונן במה שמפעיל את הילד (ואתכם), ולמצוא דרכים עדינות ויעילות יותר לוויסות ולשקט בבית.

סערה