בשבח אי הצלחה

כהורים אנחנו רוצים לשמור על הילדה שלנו מכל משמר: שלא יאונה לה כל רע, שתאכל טוב ותהיה בריאה, שתשחק ותהיה מאושרת. אנחנו מחזקים ומעצימים אותה במילים טובות. אנחנו מעניקים לה אהבה. המציאות טופחת על הפנים, הילדה יוצאת לעולם והיא מגלה שאינה כל יכולה, לפעמים היא לא מצליחה. זה עלול לכאוב מאוד. אי ההצלחה היא חלק בלתי נפרד מהחיים, מדוע זה כואב כל כך? אחת מהסיבות לחוסר הרצון להמשיך, לתקן או להתחיל מחדש היא העיניים הנוספות. בנוסף להרגשה האישית של טעות, הפסד וכישלון, זוגות עיניים נוספות רואות אותה, מה שמגביר את תחושת המבוכה ואף הבושה. גם אם לא ידברו, בנוכחותם יחזקו את ההרגשה הפנימית שהיא שווה פחות בהשוואה לאחרים, ובמקרים קיצוניים תגבר התחושה הפנימית שאינה מסוגלת, שהיא כישלון מוחלט.

בשבח אי- ההצלחה? כן, משום שללא אי-הצלחות וכישלונות לא נעריך את ההישגים שלנו ואת עצמנו. חדר הטיפול באמנות מציע את האפשרות לפתח יחס אחר לאי-הצלחות שאינן נתפסות כאיום על הערך העצמי אלא מהוות הזמנה להתבוננות משחק וגילוי. חומרי היצירה מגיבים באופן בלתי צפוי: גואש נשפך; דבק לא מחזיק; חימר נסדק, סלוטייפ מסתבך, ומסמר לא נכנס ישר לעץ. ככל שהמטופלת מרשה לעצמה לפגוש את המקומות הפחות נעימים שבתוכה במרחב הבטוח של חדר הטיפול, היא מגלה מחדש את היכולת שלה להיות בתהליך. היא אינה חייבת להצליח מיד, לא חייבת לדעת הכל מראש ולא חייבת להיות מושלמת.

מטפלת באמנות נמצאת כדי לתווך ולעודד בחוסר שיפוטיות, וכך ההתמודדות והוויסות מתחילים להתפתח: הילדה יכולה לפתח יחס אחר לאי-ההצלחות יכולה להגיב אחרת, לנשום, לבחור לשנות כיוון ולנסות שוב - לקחת דף חדש, לנסות דבק אחר, לקחת מסמר חדש. היא מתנסה בהתגברות על הבושה, על תחושת הכישלון, מווסתת את הכעס, ומגלה שהשמיים לא נופלים כשאינה מצליחה. היא לומדת לקבל את עצמה על הטעויות ועל ההצלחות, משום שהכישלון אינו סוף הדרך אלא חלק טבעי מהיצירה והחיים.

ילדים רבים המגיעים לטיפול נמנעים מיצירה, וחוששים מהפסדים במשחקים בגלל החשש והפחד מאי הצלחה. הכאב שלהם עז, והוא בא לידי ביטוי בכעס, בכי וצעקות. אט אט הם מתגברים על החששות, מווסתים את התגובות החזקות נוכח אי ההצלחות, ומתנסים ביצירות מאתגרות יותר ויותר. ההצלחות בחדר מגיעות מתוך אמון במטפלת ובתהליך והן כרוכות במאמץ מצד הילדים הבונים את את הערך העצמי שלהם, ובתגובות מותאמות יותר מצד ההורים שעוברים הדרכות, ואז מתחילה להתרחש גם רגיעה בחוץ – האדוות שנוצרו בטיפול מתחילות להשפיע גם על הוויסות במסגרת החינוכית ובבית. אי הצלחות שגרמו קודם ל"שבירת כלים" הופכות להזדמנות ללמידה ולצמיחה. בזכות ההתמדה והעבודה המשותפת מתרחשת העצמה אישית המאפשרת להתגבר על תחושת הכישלון.

מל ברוקס אמר "כל עוד העולם מסתובב ומתהפך, אנחנו נהיה מסוחררים ונעשה טעויות". תחושות אי ההצלחה ילוו אותנו כל חיינו. אם נלמד כיצד להתגבר עליהן בגיל צעיר, ההתמודדות תהיה מווסתת יותר ותשפיע פחות על הדימוי העצמי שלנו.

מסמר תקוע באופן עקום על לוח עץ